10 ינואר הם ישבו בפינת הלובי , בפינה שהייתה מוסתרת קלות מהזרם השוטף של מבקרי המלון השיחה שלהם קלחה בקול נמוך ושקט ,מדי פעם עלייה נסערת בדיבור ואז מבט מתנצל מצד האישה הצעירה . זו מביטה לצד אל כד שבתוכו אלומת שיבולי חיטה יבשות ונאות הצוואר שלה ארוך ואצילי ,עיניים ירוקות ושיער שחור וחלק ,צעיף פשמינה יוקרתי שמכסה וגולש אל מורד החולצה שלה .הוא יושב מולה בחליפה איטלקית כהה ומקשיב בחום . 22 ינואר מגיע למשרדו שם פוגש אותה שוב הגבר האלגנטי סגר את הדלת ,היטיב את העניבה האופנתית שלו ואמר ברכות "שככה לא יפריעו" . הסתכלה במבט סקרן מסביב , קירות מכוסי ספרים , שולחן מודרני ומנורת נחושת מעוצבת עליו "נכון שלא צלצלתי אתמול אבל זה היה דחוף לי" אמרה נו ,באמת ,למה אנחנו כל כך פורמאליים היום,נזמין לך קפה" "יש לך דרישת שלום מאבא שלי " "אז על מה שבאתי להגיד לך , אני לא יכולה לספר את זה להורים ולחברות שלי" , השפילה עיניים המבט שלו גלש למורד צווארה בעודה עסוקה בערבוב הסוכר בקפה שלה ,חולצת המשי הצנועה נחה לה מרמזת על חזה עסיסי ורענן . היא קיפלה את החצאית שהתרוממה לה וחשפה קרסול בגרבי ניילון משובצות באופנתיות , בסמינר שלה למורות , זה לא היה בולט ולא עושים עניין ממה שמתחת , חשב לו . משהו בתמימות שלה היה כל כך אחר . כן, אבל למה הגעת עכשיו מה כל כך דחוף לך ? שאל "תראה לא יודעת, לא תכננתי אבל זה בגלל האוטובוס" היא עונה ומחייכת חיוך מרוחק. כלומר ? "תשמע כבוד הרב, נסעתי לכיוון הבית לפני חודשיים בקו ארבע מאות ושבעים וחמש, רציתי לבקר את אימא שחיה ליד התחנה המרכזית הקטנה,אתה יודע יש שם דירות שיכון של עמידר. ואז בגלל שהאוטובוס איחר פספסתי את הזמן שהחנויות נעליים בקניון פתוחות , אתה מבין? אימא רצתה שנקנה ביחד אתה. האיחור היה בגלל שנוסע התווכח עם הנהג וזה לא היה מוכן לנסוע עד שהנוסע ירד תוך איומים שהנהג ישמע עוד ממנו . אז הלכנו אני ואמא בכל זאת לבוטיק six avenue" " ליד העירייה. אימא הסתכלה על נעלי העקב הסגולה שבחרתי לי בחנות ואמרה בחריפות "נעל לא צריכה לצעוק" ,ופקדה למוכרת הנבוכה "תביאי לה שחור פשוט עם סוליה חזקה". הסכמתי, מה אתה חושב, תנסה פעם להתווכח עם אימא שלי. הלכנו חזרה לשיכון של אימא שתינו תה ואז ניסיתי להספיק את האוטובוס האחרון לתל אביב. התחנה רחוקה עשר דקות מהבית של אימא שלי אז יצאתי ורצתי עם הנעליים בתיק ואמרתי לה תודה במהירות ליד הדלת לפני שסגרתי אותה. כשהגעתי לתחנה הרחוב היה ריק לגמרי ולא ידעתי אם האוטובוס האחרון כבר עבר . אז חיכיתי . וככה אחרי עשר דקות עובר רכב לבן של צבא, בתוכו יושב לא יודעת ,נגד או משהו ועוצר ליד התחנה. חשבתי שהוא מחכה לאסוף מישהי ואז שמתי לב שהוא מרכיב משקפי שמש אבל השעה עשר וחצי בלילה,חשבתי לעצמי פתאום. הוא מדליק את האורות הגבוהים ומסתכל עליי כמו על חתולה שמנסה לחצות את הכביש בזמן תנועה מהירה. הוא מוריד את המשקפיים לאט והמבט שלו קר ואני לא יודעת אפילו מה לשאול אותו . מה אני אגיד לו שהוא נראה מפחיד ואולי שיחייך ואז יהיה קל לי יותר. ואולי ידבר איתי שיחה קלה . שרק לא יציע לי טרמפ. ואני מסתכלת ימינה ושמאלה , רואה את השדה הרחב מאחרי התחנה, זה שהילדים גררו אותי אליו בכוח בסוף כיתה ה', ואת האורות הרחוקים של הרחוב שבאתי ממנו. " היא ממשיכה "בסוף אחרי שתי דקות ,שנראו לי כמו שעות, הוא הסתכל אליי בלגלוג מרושע ,ראיתי בעיניים שלו שהוא קולט שהגוף שלי ניסה להתחבא בתוך עצמו כי לא היה לאן לברוח שם.הוא הסתכל וראיתי שהוא ממש נהנה מהפחד שלי , הגוף קפא לי וראיתי אותנו מהצד ככה. ואז הוא קרץ בלי חיוך ,לחץ ועשה רעש חזק של גז מבלי לזוז והנשימה שלי נעצרה מפחד, בסוף נסע לו במהירות בלי להסתכל אלי בכלל...." העיניים שלה חוזרות לחדר ,מצועפות בעבר. לא חשוב איך, היא ממשיכה , הגעתי באוטובוס האחרון לסמינר לחדר שלי. ישבתי על המיטה שמטתי את התיק על הרצפה, לא הוצאתי את המפתחות בכלל מהדלת , ופתחתי את הרדיו בלי לשמוע בכלל את האנשים. למחרת בבוקר צלצלתי לרבנית וביקשתי לקבוע אתך .... שקט היה בחדר, איך הלימודים הוא שאל אותה והביט בהפתעה בנעלי העקב הסגולות שלה. "הלימודים קשים אבל מעניינים , יש לי יותר שאלות מתשובות" אמרה לפתע והפרה את השקט בחדר. "שאלות יותר חשובות כשמתפתחים" ענה , "הן פותחות ,בעצם מה שאני מאחל לתלמידים שלי שיחליפו שאלות קלות בשאלות קשות יותר" . "כן" ,אמרה בהיסוס "אבל צריך קצת תשובות בשביל לעמוד יציב , תודה על הקפה , לא נעים לי לשאול ,אתה יודע , אבל מה אתה אומר על חברות חזקה בין תלמידות? ,אמרו לי שזה מביא גם קנאה וגם לשון הרע" הוא לא ענה 30 לינואר החדר מחומם בעדינות , הוא מקרב בין הכורסאות שלהם . מניח קופסת קלינקס על שולחן הקפה ליד הכורסה שלה. היא שוב מגיעה אליו . "אני יודעת שזה אסור אבל אילנה ואני ...... אתה יודע ,כבוד הרב , בסמינר אין בחורי ישיבה , כבוד הרב . וסיפרתי לך שיש לי שאלות אבל לא ענית לי" . מדברת במבוכה מחשש שהיא מתריסה נגדו . הוא מולל בזקן שלו והשהה את תשובתו. "אני לא יודעת מה לעשות" ,הקול שלה רועד ,"אני מקולקלת , יש לי שש אחיות , איך אבא שלי יצליח לשלם שידוך עליי אם מישהו יגלה על מה שקורה ביני לבינה " "עמרם ,תרצו לשתות משהו?" ,נשמעה קריאה מעבר לדלת . "כן" ענה ואחרי חמש דקות הוכנסו לחדר שתייה וכיבוד . הוא טפח על גבה ברכות אבהית , "בגילך יש הרבה הרהורי עבירה וזיווג טוב כן מחכה לך ,תתאפקי ותתגברי , יש את מסילות ישרים של הרמח"ל תקראי שוב את הפרק על חברות ולימודים כל פעם שיצר הרע יעלה " . "כן" ענתה לו , "אבל הרבנית אמרה לנו פעם שקשה לבן אדם לשנות טבעים שבו ואם הוא מקולקל הוא צריך להיזהר כל הזמן." ח בחשוון היא יוצאת מהחדר שלו בתנועות איטיות , הגוף שלה מנומנם כמו לא שייך לה . היא חולפת דרך המסדרון ויורדת לרחוב בבית שמש ,משהו בה אומר תודה שעוד לא הגיעה שעת תפילת ערבית ולא יהיו הרבה עוברים ושבים שיראו אותה .ברחוב . כד בחשוון הוא מכין לכבודה את הספר ,מכתב לאליהו ,דיני מוסר ויראת תלמידים . הכורסאות שלהם צמודות יותר . היא נכנסת לאט , שותקת . הרב הצעיר והנאה מתיישב מולה לאט "כמו העקרב במדרש" , עולות לו המחשבות "ניסיתי לעצור את זה ,כמה זמן הפסקתי ללמד?" אמר בתחינה לקול הדמיוני בראשו. קלוד החברותה שלו בישיבה שבה למד , סיפר לו על העקרב שעקץ גמל שעזר לו לעבור את הנהר, "למה עקצת?" שאל הגמל את העקרב בייאוש ופליאה "כי זה הטבע שלי" ,ענה העקרב . "אבל יש עקרבים אחרים" ,מהרהר הרב ,"כאלו שאפילו שכבר עומדים לגווע ברעב ולא מבקש להעבירו בשל הפחד שמא יעקוץ את אלו שסומכים עליו " קשה לבן אדם לשנות טבעים ,עלה לו משפט בראש הוא התנער מההרהורים וחזר אל החדר לנערה הצעירה, תרצי לשתות עוד תה? היא חייכה והנהנה בחיוב "חשבתי עלייך אחרי הפגישה עכשיו דעי לך" אמר לה בסמכותיות, "אם לא הייתה לך אהבת גבר איך תדעי מה טוב לך? . הרהורי חטא ומעשי עבירה באים אל מי שלא התנסתה ואיך תתנסי אם עוד לא השתדכת? היא מסתכלת עליו בתמיהה מחכה שיבהיר עצמו. הוא שותק . שולח ומניח בשקט על זרועה כף יד חמה וכבדה . היא נרתעת קלות אבל לא מזיזה אותה. היד שלו ממשיכה באיטיות נחושה אל הכתף ,עצמות הצוואר ואז למטה יותר . הנשימה שלה מאיצה בהתרגשות ואז קופאת, הוא מניח לעורה ופורף כפתור ועוד אחד בחולצה , הפטמות שלה ורודות בהירות מבליחות מבעד לחזייה הנערית . לחש נחש גועש עולה בה , "את מקולקלת, נעים ,לא רוצה ,לא טוב לך , מגיע לך , מה ההורים יגידו? מה ההורים יגידו? ,תתפללי לחנה תתפללי לחנה ,לא יודעת , לא יודעת, הגוף שותק בכאב קר , לא נענה לה ולא זז ." ******** פסי האור מהחלון שינו זווית עם מהלך היום . היא הסתדרה לה ורכסה את החולצה חזרה. הוא מסתכל עליה בענייניות, תבואי שבוע הבא באותה שעה. ואל תספרי בינתיים לאף אחד על הטיפול ,זה בינינו. הוא דורש מבקש. מהנהנת בבלבול יוצאת מהחדר , במסדרון ,מפתיעות אותה פני הרבנית "תמסרי ברכות לאבא" היא אומרת במעשיות ,"ובשורות טובות שיהיו , שמעתי שחלה בסוכרת , מאז הצבא שלו ושל בעלי כבוד הרב , עוד לפני ההסמכה לרבנות ,לא הקפידו על הבריאות ". היא מאיצה את הצעדים ואומרת להתראות חטוף לרבנית התמה , הירכיים שלה לחות והתחושה קהה בשפתיים . ה' באייר היא מגיעה עם ההורים לבית הכנסת , בכניסה היא ואימא עולות לעזרת הנשים . מבעד לוילון שמכסה את החלונות שמפרידים בין הגברים לנשים , שומעים ברור את דרשת השבוע . "בעומר" ,הרב דורש בקול רם , "סופרים את הימים קדימה עד לשבועות ולא אחורה כמי שמצפים ליום טוב. בדברים טובים אנחנו אומרים עוד שבועיים לטיול ועוד שבוע לטיול ,בעומר אומרים עשרה ימים לעומר , אחד עשר ימים לעומר ,ולמה רבותי?! הוא מאריך , כיוון שימי העומר הם ימים שכל אחד מהם הוא תיקון מידה בגשמיות שלנו ובכל יום אנחנו עולים במידת התיקון שלנו." אבא שלה שאל משהו על לקט שעורים . הרב ענה בהתלהבות והגביר קול , "בפסח היו מביאים עומר שעורים לבית המקדש ובשבועות בסוף העומר היו מביאים עומר חיטה ,ולמההה ???"הוא מסלסל בקולו את השאלה . "כיוון שהשעורים הם מאכל לבהמות והחיטה היא מאכל אדם , ככה מטפסים אנחנו ממדרגת בהמת השדה למדרגת האדם תוך ימי העומר ...." מהצד היא שמעה מלמולי הערכה שקטים לחכמת הרב . כד באייר ההורים שלה הזמינו אז הוא הגיע לבית שלה בשעת הצהריים , ",הילדה מסתגרת ולא מרגישה טוב ולא רוצה לראות אף אחד ,עמרם תדבר איתה" מפציר האבא . הרב נכנס לחדר וסגר את הדלת , "שלא יפריעו" אמר להם . היא הסתכלה בו במבט מופתע שהתחלף לשנאה כבושה . הוא הבין . הכניסו לחדר קפה הוא לקח את הכפית וערבב היא הטיחה בו שאלות, מותר לי ,זה לא אני , זו המחלה" חשבה והמשיכה בטינה קרה, "אמרת שיותר חשוב לשאול!?" הוא שתק ערבב את הסוכר באגביות יומיומית . לא ענה לה נשם עמוקות לקח את הכובע והלך לו , סוגר הדלת. היא הביטה אל הדלת ובכתה בזעם ללא קול ********************************************* את הסיפור כתבתי כהומאז' לשירו של ז'אק פרוור , ארוחת בוקר. המילים שלו מצורפות ... ז'אק פרוור : ארוחת בוקר – הוא שם קפה בספל הוא שם חלב בספל הקפה הוא שם סוכר בקפה עם חלב עם הכפית הקטנה הוא בחש הוא שתה את הקפה עם חלב והניח את הספל בלי לדבר אלי הוא הצית סיגריה הוא עשה עיגולים של עשן הוא שם את האפר במאפרה בלי לדבר אלי בלי להביט בי הוא קם הוא שם את כובעו על ראשו הוא שם עליו את מעיל הגשם בגלל שהיה גשם והוא הלך בלי מילה בלי להביט בי ואני אני לקחתי את ראשי בידי ובכיתי . ז'אק פרבר
0 Comments
לילה באמסטרדם-פרק א' , התעורר, הביט בחלון ראה את הכוכב שזהר ושאל אותו שאלה מעורפלת ללא מילים. הכוכב נשאר בניצוץ קר מרוחק אור כחול ומוזר של ירח מלא צבע את קירות החדר הרחב והמפואר. הרהר לעצמו ולא ידע אם הוא ער או חולם . המגע השורט נעים של סדיני הכותנה במיטה הרחבה נתן לו את התשובה. נאנח מתוך הבנה שהשינה לא תחזור אליו, קם אל החדר השני, הציץ בשעון שהאיר שתיים אחר חצות התכרבל לו בשמיכת צמר על ספת העור הנוחה והסתכל שוב החוצה דרך חלון המרפסת המרווחת. למרות הצמר החמים. נטע השאירה לו אסאםאס מוקדם יותר שהקניות לחתונה שלהם מתקדמות כמו שתכננה וסידורי הפרחים שחיפשה מזה שלושה חודשים נמצאו סוף סוף . הוא שלח לה סמיילי ופיהק לעצמו בחוסר עניין מוחלט בנטייתה לדקדק בפרטים. כולם מתחתנים בסוף ,מספיק כבר , הפטיר לדמות שלו שנשקפה בחלון הזכוכית הגדול של החדר אבל הגב שלו בער לפתע מקור בדידות, התגעגע לחיבוק העוטף מאחור של אנה . כשרוך השדיים שלה פוגש ומדגיש את קשיות הגב הרחב שלו.אם היינו יודעים אז לדבר כמו שהגופים שלנו דיברו, חשב לעצמו פתאום. לא זכר באיזו ארץ התעורר הפעם, החדר היה זהה למאות אחרים שבהם התארח בטיסות לחו"ל. נזכר לרגע בנחיתה בבוקר, כשחלפו דרך הטרמינל הסתכלה עליהם אשה צעירה בקנאה. כולם מסתכלים על החיוך הזוהר ומדי צוות האוויר האלגנטיים, לימדו אותם באל על לחייך בכל מעבר בלובי מלונות ובטרמינלים של שדות תעופה זרים. "אתם התדמית שלנו, תחשבו שזה כמו הצגה ואתם השחקנים שעובדים בדיסנילנד" גערה בהם קלריס מדריכת הנימוסים בקורס בחברת התעופה. החניכים הסתכלו עליה בגיחוך שקט וציני. זוהר ונוצץ ,אולי, אבל מצד שני, אף אחד לא חושב על הלילות הבודדים במלונות היוקרתיים. בינינו, הביטו זה בזה בשותפות , זה נשמע מושחת להתלונן על בדידות כשאתה בקומה השלושים במלון אוקורה היוקרתי באמסטרדם. התנער לרגע, ,קם מהספה לעבר הטלפון, מתענג על מגע כפות הרגליים שלו בשטיח הרך. חייב לשמוע קול כלשהו ואף אחד בארץ לא ער בשעות כאלו. היה צריך בבהילות מישהו שיזכיר לו שהוא ער ולא לבד. "יש מכונת כריכים או רום סרוויס חם בשעה הזאת?" שאל בטלפון את הקבלה, מחפש תירוץ לשוחח "לא אדוני" עונה קול נשי צעיר ועדין "ומשהו פתוח ליד המלון בשעות האלו ?" "גם לא ,אני מצטערת שאין לי פתרון בשבילך" "את עובדת משרה מלאה או סטודנטית לילה?" הפתיע עצמו בחוצפה קלה, מסוקרן מהקול. "אה...סטודנטית לילה. המממ ענה בצורה לא מחייבת ושתק , תגיד, אתה תמיד חוקר פקידות קבלה בשעות כאלה?" ,הוסיפה בחוצפה קלה ולא אופיינית לשירותיות האירופאית. "מה לומדת ?" דילג על התשובה "אהממ..אני לא חושבת שמותר שיחות פרטיות בזמן העבודה ככה אומרת ההנהלה" היא עונה וקולה מתרכך לקראת סוף המשפט "נו באמת, ההנהלה עכשיו בפיג'מות, עמוק בתוך הפוך שלהם" צחק חרישית "חשבתי שאתם פחות רשמיים מהבריטים תפוסי התחת" "אמנות המזרח הקדום בפריי יוניברסיטט " הפטירה בחדות "טוב, גם אני הגעתי משם, תודי שזה צירוף מקרים מעניין?" "רגע אתה מהצוות אוויר הישראלי אז איך יכול להיות?, גם אתה מהפריי יוניברסיטט?" שאלה בתמיהה "אתה לא מדבר הולנדית." "לא" צחק "משם, הכוונה היא שגם אני מהמזרח התיכון, אבל עכשיו את יודעת, הוא כבר לא כל כך קדום, מה את אומרת, אולי ארד למטה אלייך למרות השעה ? בטח יש לכם פינת קפה פתוחה לעובדים?," רק רגע יש פה עוד שיחה....וענתה בהולנדית מהירה..., השפה היחידה שפוצעת אזניים זרות עם עיצורים חדים חשב לעצמו. כן , אתה עדיין שם ? שאלה בחיוך מה חשבת , ענה ,אז מה עם הקפה? "אההם ...יש קפה אבל זה לא מסתדר עכשיו ",היא אומרת "זה לא כל כך נהוג אצלנו לפגוש אורחים בשעות כאלו." "תגידי איזה סוג מגבות את אוהבת?" שאל לפתע "מה? יש לך בעיה עם המגבות בחדר?" "לא, תעזבי אותך רגע מהעבודה, את מהקטיפתיות או מהמחוספסות?" "סליחה?" "יש אנשים שמכורים למגע מרגיע ומלטף ויש כאלה שאוהבים להרגיש עצמם תוך כדי שהמגבת שורטת ,לא מכירה?" "אף פעם לא חשבתי על זה, אני חושבת שאני מהסוג המחוספס" גומות החן שלה מתעגלות בחיוך שהיא מתאמצת לכבוש. "ידעתי" הוא מגחך, "יש משהו מחוספס בקול שלך." "די, מה באמת?" היא בתמיהה "לא ממש, סתם צחקתי , תגידי קראת את "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה?" זוכרת את ארתור דנט והדבר שהיה הכי חשוב לו לקחת כשהרסו את כדור הארץ?" "כן,הוא לקח מגבת, אתה לא היחידי שמכיר את הספר" היא מתרככת ונשענת על דלפק הקבלה, ממילא אף אחד לא רואה אותה בשעות האלו חשבה לעצמה. "זהו אני יורד תיכף .., הרי את יודעת שאני לא מהזקנים היפניים עם ההצעות המוזרות? מה אכפת לך לראות מוצג חי מהאזור שאת מתמחה בו?" טוב אני יורד , וניתק את השיחה תוך שהוא מציב לה עובדה, מקסימום תחמיץ לו פנים כשירד. בעמדת הקבלה בקומת לובי המלון, הסטודנטית בהירת השיער מסתכלת בפליאה משועשעת בשפופרת הטלפון שמשמיעה צלילי ניתוק חדים. למעלה בחדר, התלבש נוח ויצא, פסע במסדרון מרופד השטיחים המפוארים ונכנס למעלית. ירידה של שלושים קומות מטה אל הלובי. כל הקירות מסביב מצופים עץ סקנדינבי בהיר ומוזיקת ריצ'ארד קליידרמן ויזואלית-תמונות יוקרתיות מתארות נושאים מאופקים. מסוג האמנות שלא מטרידה אורחים מהוגנים ברמיזות פרובוקטיביות-. ספות עור רחבות נצמדו לחמוקי הקירות ונורות שלוות הפיצו אור עמום ונעים. הלך אל דלפק הקבלה המרוחק. פקידת הלילה חייכה אליו חיוך מהול בעייפות שתיים אחר חצות. אנשים בשעות האלה, חשב לעצמו, עייפים ממשחקי מסכות, מסתכלים אחד על השני בברית הסודית של הערים בשעות לא אפשריות, ערים,בין אם מעבודה ובין אם מנדודי שינה. ענה לה בחיוך אך משהו בחזה שלו נצבט בכאב למראה הבהיר והמוכר מהיכן שהוא של פקידת הקבלה. .הביט אל חזית המלון שנראתה ממול הדלפק, השלג נח מסודר בכריות לבנות על הדשא בין הפנסים המעוצבים בסגנון הבארוק. מכונת הפקס זמזמה ליד הפקידה פולטת הזמנות אורחים, היא הסתכלה עליו במבט לא ברור, את האוזן שלה עיטר עגיל עבודת יד עתיק של אבן כחולה מוקפת בעיגול צמת זהב כתמתם. הציפורניים שלה משוחות בלכה שחורה ומתריסה כנגד עדינות העגיל והפנים היפות שלה. הזיק המוכר לו בעיניה בלבל אותו, מאיפה אני זוכר זיק כזה? הסתכל עליה בהיסוס, היא לא דמתה למה שדמיין בחדר למעלה. "איפה פינת הקפה של העובדים?" שואל ביתר חדות ממה שהתכוון "בדלת השלישית מימין" מתאימה עצמה אליו בטון חצי פורמלי," אבל תעשה את זה מהר, אני לא רוצה להסתבך בגללך . מבין, כן ?" מסתובב והולך אל פינת הקפה, הסתכלה במבט מאוכזב משהו אל הגב המתרחק של הבחור הגבוה וחום השיער שצעד תוך שהוא מנסה להחריש את נקישות מגפי הדיילים שלו על המרצפות הרחבות בלובי הענק והשומם. מעניין אם יתעכב בקבלה כשיחזור משם, היית נוקשה מדי בקול ? חשבה לעצמה ************** זיכרון נצנץ והחזיר אותו שנתיים אחורה אל לילה שומם במלון ניו יורקי שבו התארח בטיסה אחרת. אנה והוא שוכבים על המיטה הרחבה, מדי צוות האוויר של שניהם זרוקים על השולחן שליד, השעון מהבהב את השעה שתיים בלילה. בנעימות שלף את אבקת המלאכים שקנו בבוקר מהיווני בעל המעדניה בדאון טאון בקאנאל סטריט . עור הבטן הלבן שלה הבריק והוא הפשיט אותה לאט כמו ילד שפותח בסבלנות סוכריה ששמר לעצמו. לאחר כמה נשיקות עמוקות פישק אותה בעדינות, היא נענתה בחום. הניח את האבקה על פנים ירכיה ,משני צידי השפתיים הורדרדות שלה. שואף עמוקות לנחיר השמאלי שלו. "אתה מדגג אותי" התפתלה בצחקוק .. התגלגל ימינה ונשכב שקט על גבו מביט הוזה אל תוך הכוכבים בלילה הפנימי שבתוכו, לירח שזרח רחוק פנימה קראו בשם רוסי כלשהו. "תכסה אותי, הגוף שלי פתוח, אתה יותר גרוע מבעלי" אמרה לו. הביט בה במבט מעורפל התרוממה על מרפקיה, נישקה אותו בעדינות בצלע והתחילה לסדר לה שורת אבקה לבנה על החזה המגולח שלו. קצצה אותה דק דק בסכין גילוח ישנה וחדה שהתגרתה בשלמות העור החלק שלו, טיפת דם קטנה נצצה לפתע כשחתכה אותו בחוסר זהירות, "ברכטני"{קטיפתי} לחשה ומחתה אותה ברכות בקצה אצבעה. רכנה וסתמה את נחיר שמאל שלה תוך שהיא מותירה עליו טביעת כתם דם מאצבעה . שתקה לרגע בריכוז פנימי, אחר כך התחילה לצחוק בפראות תוך שהיא מתרוממת קלות כדי להתיישב מעליו ולהתנועע באיטיות. התנועות שלהם לא התאימו, העיניים שלה הביטו לנקודה לא נראית בחדר והוא זז בחוסר נוחות . בקצב גובר נכנסו לקצב הרמוני. הוא הצטרף אליה בעדינות ואחר כך חזק יותר ,הגוף שלהם התמזג והקשה והרך התחלפו להם עד שלא ידעו מי הוא מי בינם , מקשיבים לעונג אחד של השנייה ומתרכזים בתוכם בהבלחות לא נשלטות ,התנועות התגברו ואז נאנחה עמוקות והלחות שלה שטפה אותו. העביר את כף היד על צד הירך שלו נהנה מהחמימות הנוזלית שהותירה עליו. מאוחר יותר שכבה לידו. הביטה בעיניים כחולות וחולמניות בשריטת טיפת הדם החדשה שבצבצה על החזה שלו "המממ.....בשר אדום שכמוך, מתחשק לי המבורגר וונדיס בטירוף, רוצה אותו רייר ולא שרוף". "נרד למטה?" הוא הציע," ממילא הראש של שנינו בשעון תל אביב." "לא" היא ענתה בפסקנות, "בא לי לבד." קמה מהמיטה לעבר הדלת "סי יו" אמרה לו ופנתה לעבר הדלת גל עמוק של עצב שטף את הבטן שלו, מדי פעם כשנפרדו צצה בו תחושה לא הגיונית שהיא לא חוזרת. "תפסיק כבר לדאוג, מספיק יש לי את זה בבית שלי, אתה הכוסית הכי מאצ'ו שאני מכירה" אמרה לו פעם .."בפעם הבאה שאראה את המבט הזה אגלח לא רק את שיער החזה שלך אלא גם את הרגליים". הוא חייך ובפנים חשב שוב על חוסר התוחלת,אין עתיד בינינו אמרה לו, הוא לא ייתן לי לעזוב בשקט. במבט זקן נאנחה, "ואתה עוד לא התחלת התמחות". "שימי עלייך משהו, אם כבר את יורדת לרחוב, את עירומה לגמרי". "אוקי, אתה גם עם הפרטים הקטנים" ענתה בגיחוך זחוח וזיק מרוחק ואפל נצנץ בעיניה . כשלא חזרה לחדר גם לאחר חצי שעה התחיל לדאוג, רץ למטה מתנשם במדרגות מקווה לפגוש אותה בלובי המלון מפטפטת עם דיילת אחרת שחזרה מאוחר ממסיבה בעיר או אולי עם פקידי הקבלה. ********** נקישות עדינות של עקבים מאחריו ,העירו אותו לפתע מהזיכרונות. הוא כאן במלון אוקורה ציין לעצמו כמו מי שמשנן מקום חנייה במגרש קניון הומה. הסתובב אחורה וראה את פקידת הקבלה ההולנדית. אני אגב, אינגריד, לא שאלת איך קוראים לי " היא אמרה והסתכלה עליו שקטה, מדי המלון, חולצה לבנה קלאסית ושקופה קמעא נצמדו והחמיאו לגזרה הדקה והחזה הלימוני שלה. "אתה יודע, נשמעת אחרת כשצלצלת מהחדר, בטוח שזה אתה?" גיחכה במבט לא ברור הוא לא עונה "יודע מה, אני גם צריכה קפה לא רוצה להירדם בעמידה ,זה המלון השלישי שאני מפוטרת ועוברת ממנו בסמסטר האחרון, לא בא לי לעבור עוד אחד בגללך," נכנסו ביחד אל החדר. היא מדליקה את המיחם, תוך שהיא מציצה מדי פעם החוצה כדי שאורח טועה לא יגיע לעמדת קבלה ריקה. "ער?" רטט הטלפון שבכיסו , הודעה מנטע. הוא התעלם והכניס את הטלפון שוב לכיסו. אבקת סוכר לבנה שפוכה בשורה דקה על השולחן לוחשת לו הד זכרון קרוב. איך אתה שותה את הקפה שלך? שאלה אינגריד והוסיפה –אני בדרך כלל לא מכינה קפה לזרים, אבל עד שאסביר לך איפה נמצא הכל תעבור ההפסקה שלי. תוך שהיא מכינה בשלווה את האספרסו. הסתכל על כפות הידיים היפות שלה ,הלק השחור משך אותו. הסקרנות שלו גברה. יש בה משהו אפל ולא מושג אמר לעצמו בזכרון חזר שוב למלון האמריקאי ********************* שם למטה בלובי, שקט ושממה, השטיחים הישנים בלעו את צעדיו המהירים. אנה לא הייתה בלובי כמו שציפה. כדור הכאב שבבטנו נפער והגיר נוזלי חששות חריפים. חיפש בכל פינה, "איננה" ענה פקיד הקבלה ההיספאני.. למבט התוהה שלו "נו סר, לא ראיתי שום אורחת, כן ראיתי את הליידי שלך יוצאת אבל לא חוזרת." הוא יצא לרחוב הקר, פתיתי אבקת מלאכים קרה רפרפו בעדינות מתוך שמי הלילה השחורים. נרעד מהקור העז פנה ימינה לכיוון מסעדת המזון המהיר והתחיל לרוץ ,מרחק ארבע מאות המטרים נמשך לתחושתו לנצח. רוח הלילה החריפה הכתה בו, הגוף שלו היה חשוף בלי צעיפים ומגני אוזניים בקור הניו יורקי העז של ינואר, כפות הרגליים בנעליים האלגנטיות מתחילות לספוג דקירות מחטי רטיבות השלוליות בין תלוליות השלג. סילוני הקיטור החם שבוקעים ממרתפי המלונות לאורך המסלול הקצר יצרו תמונת תופת של דנטה בין הבוץ והשלג . תתרכז בה אידיוט גער בעצמו וניסה להתנער משאריות הטריפ המשותף שלהם. בצד ימין ראה תוך ריצה מהירה כמה עקבות קטנות שפצעו את חלקת השלג לתוך מעמקי סמטה צרה וחשוכה. הוא נדרך מחשש לשודדים שינצלו את השעה המאוחרת והרחוב השומם . אבל רגע מאוחר יותר , קטן כדור החששות שבבטנו תוך לחישה פנימית להיכנס לרגע לסמטה. לאחר שלושה מטרים משך אותו משהו להביט לצד ימין שם ליד קיר לבנים אדומות ושחורות שם מצא את אנה שכובה ברפיון על משטח השלג גופה רפוי ופניה מטה שקועות בכרית שלג בוצי. לא ידע איך ומה ומצא עצמו חזרה בלובי המלון כשכל בגדיו ספוגים בוץ ורטיבות שלג, זרועותיו בוערות ממאמץ הריצה חזרה כשאנה מעורסלת בחוזק בתוכן. "עוד חמש דקות איחור," אמר לו מאוחר יותר במלון הרופא שהזמין לטפל בה "והיא לא הייתה בחיים אתנו. ולא שהיא במצב טוב כרגע, הוסיף, אבל לפחות יש עם מה לעבוד" הרופא מסתכל בהסתייגות באישונים המורחבים שלו אבל חכם מכדי להתעסק בטפל כרגע. הם עטפו אותה בשמיכות חמות תוך שהיא רועדת . "שלא לדבר על כך אדוני הצעיר" הוסיף במבטא אמריקאי הודי, "שבשכונה שלנו השחורים המקומיים וגם הלבנים לא משאירים נשים צעירות ויפות ששוכבות חסרות הכרה,בלי טיפול וזה לא במטרה לעזור להן אם אתה מבין למה אני מתכוון" הרעידות של אנה מתגברות והוא מביט בה וברופא בחשש...... " במילא לא תשאר אתי" היא ממלמלת במבטא רוסי תוך שהיא מסתכלת עליו בעיניים הוזות ...הרופא מסתכל עליו בשאלה ,הוא אומר לו שזה לא קשור למצב העכשווי שלה. הרופא עונה לו בחדות, אתה לא מבין , אל תדבר איתי על מצב עכשווי, היא בהיפותרמיה ,אולי אספת אותה מהשלג אבל אם לא ניקח אותה תיכף למיון היא יכולה ללכת לגמרי . מביט ברופא בחזרה במבט חד . יש לה ביטוח רפואי? שאל הרופא,בטון בירוקרטי, "מה ביטוח" ענה בהרמת קול "ניקח אותה עכשיו ומייד". משהו נבעת בתוכו , האגביות הזו שבה תוך שעה מלילה חם בחדר הוא בדיון על החיים שלה.... פאק, מה אומרים לבעלה או לקצין הבטחון של הצוות ? חשב לפתע |
טיוטות וניסויים ספרותיים ArchivesCategories |